<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ר"ע חוכך בזה להחמיר — פי' מקוה להחמיר ואוסר אבל לא מחמיר ממש לחייבו מלקות.
<b>הערוך ערך חךגג</b>
<h2>דף ו:</h2>
ליהוי הדין אגיא פיאה — פי' כתלמים לשדה, וי"א, החורש שדה עושה אותה מישרים מישרים מקומות גבוהין שהזרע לצדדיהן ומקומות עמוקים שהמים הולכים, הגבוהים נקראו כסלי והעמוקין נקראין אגיא.
<b>הערוך ערך אגיא</b>
<h2>דף ח:</h2>
ש"מ לא ואלי למישרא נדרא באתרא דרביה — פי' לא אריך.
<b>הערוך ערך ואלי</b>
"שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג', כ') אמר אביי, ש"מ האי חרגא דיומא מסי — פי' מה שמתנסר מן הרקיע שנראה בחמה.
<b>הערוך ערך חרגא</b>
<h2>דף ט:</h2>
וקווצותיו סדורות לו תלתלים — מן "קווצותיו תלתלים" (שה"ש ח', י"א).
<b>הערוך ערך קווץ</b>
הלכתי לשאוב מים מן הבור והסתכלתי בבואה שלי — פי' הצל (שהיו רואים) במים.
<b>הערוך ערך בבואה</b>
נסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי — פי' קפץ יצרו עליו משום דמות נאה והרהר לעבירה משכב (זכור)
<b>זכר]. [הערוך ערך פחזא</b>
היינו טעמא, כשהן תוהין — נודרין, כשהן מטמאין ורביא עליהון ימי נזירות — מתחרטין — פי' מתחרט... דכתיב "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו', ו') — תרגום ירושלמי והוה תהי מן קדם ה'. "נחמתי כי עשיתים" (שם ז') "והנחם על הרעה" (שמות ל"ב, י"ב).
<b>הערוך ערך תהגב</b>
<h2>דף י.</h2>
קונם, קונח — נדרים סייג לפרישות, התורה אמרה "קרבן לה"' (ויקרא י"ז, ד'), וחכמים תיקנו כינוי נדרים קונם קונח קונס כדי שיהא פורש שלא לזכור ה'.
<b>הערוך ערך סגגא</b>
חרק — כנוי חרם בארבעה נדרים.
<b>הערוך ערך חרקגב</b>
חרק, חרך, חרף — הרי אלו כנויין לחרם — ופי' שמן הכ' או מן הק' או מן הפ' יכול לעשות חרם. נזיק נזיח פזיח כנויין לנזירות שאם גורדין תוכו של ק', או תוכו של ח', או תוכו של פ' ושל ח', הוי נזיר וכן האחר.
<b>הערוך ערך חרףגא</b>
נזיק, נזיח, פזיח — כבר פי' בע' חרף.
<b>הערוך ערך נזיק</b>
שבותה, שקוקה, נדר במהא, הרי אלו כינויין לשבועה.
<b>הערוך ערך שבותה</b>
<h2>דף י:</h2>
כנויי כנויים דחרם, הרקיה, הרכיה, הרפיה.
<b>הערוך ערך הרקיה</b>
כינוי כינויים דשבועה
<b>היכי דמי] שבובה, שבותא, שקוקא, אמר שמואל, אשקוקא לא אמר כלום. [הערוך ערך אשקוקא</b>
קורנסא — לא אמר כלום — כלומר אינו כינוי לקרבן.
<b>הערוך ערך קרנסא</b>
כאימרא, כדירים, כעצים, כמזבח, כהיכל, כירושלים — פי' הנודר בדבר ואמר הרי הוא עלי כאימרא — ככבש של תמיד שהוא עולה, כדירים — כדיר של בהמות של קרבנות או כעצים של מערכה או כאשים של עולות הרי זה נדר כקרבן, כירושלים, פליגי בה תרי תנאים אליבא דרבי יהודה (לקמן י"א ע"א) יש תנא שסבר כירושלים — מקדשא אם נדר בה כמו שקידש המזבח כשנדרו בו, ויש תנא שסבר לא מקדשא.
<b>הערוך ערך אמרגא</b>
כאימרא, כדירים כאישים — כבר פירשנו בע' אמר.
<b>הערוך ערך אשגא</b>
<h2>דף טז.</h2>
רב אשי נאדי מן טעמיה דאביי — פי' נודד וסר מן טעם דאביי.
<b>הערוך ערך נד</b>
<h2>דף יח:</h2>
אמר, הרי עלי כבשר מליח, כיין נסך.
<b>הערוך ערך בסרגג</b>
הרי עלי כחרם, אם חרם של שמים נדר — אסור, ואם של כהנים — מותר.
<b>הערוך ערך חרםגד</b>
סתם תרומה ביהודה — אסורה, ובגליל — מותרת — פי' ביהודה — היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה — אסור, דאיכא למימר בתרומת הלשכה נדר, דלשכה הוי בארץ יהודה דהויא בדבר הנדור, ובגליל — מותר, דאם אמר הרי עלי מתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור, שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף יט.</h2>
איל קמצא — פי' איל קמצא הוא שושיבא והוא סוסביל ממיני חגבים וראשו ארוך.
<b>הערוך ערך איל קמצא</b>
הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד, רבי יהודה — מתיר.
<b>הערוך ערך כרגיב</b>
<h2>דף כ.</h2>
אם נדר בחרם, ואמר, לא נדרתי אלא בחרמו של ים — פי' שיתא בלישנא דרבנן והוא ענין מצודה כדכתיב, האשה אשר היא מצודים וחרמים" (קהלת ז', כ"ו), וכתיב "משטח חרמים" (יחזקאל כ"ו, ה').
<b>הערוך ערך חרםגב</b>
נדר בקרבן ואמר, לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים.
<b>הערוך ערך קרבן</b>
שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
<b>הערוך ערך קלגא</b>
המסתכל בעקבה של אשה — הויין ליה בנים שאינם מהוגנים. אמר רב יוסף, ובאשתו נדה. אמר ריש לקיש, עקבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב.
<b>הערוך ערך עקבגא</b>
כל המסתכל בעקבה של אשה וכו' אמר ר"ל, עקבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב — פי' כשהיא יושבת ול' יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תורפי.
<b>הערוך ערך תרףגב</b>
<h2>דף כא:</h2>
ההוא דאתא לקמיה דר' אסי א"ל, כדו תהית, א"ל, לא, ושרייה — פי' מתחרט.
<b>הערוך ערך תהגב</b>
אלו הוית ידעת דאמרין מגירתא עלה דברתיך — מן "משכנתה ומגרת ביתה" (שמות ג', כ"ב).
<b>הערוך ערך גרגז</b>
<h2>דף כב.</h2>
אי לא חמת בה מילין דעזיבה — פי' דבר זימה.
<b>הערוך ערך עזב</b>
<h2>דף כב:</h2>
מפני שערכה של א"י היא — פי' ערך חלקו של כל שבט ושבט כתוב בו ולא סגיא בלאו הכי, ולפי (שכעסו)
<b>שבעטו] וחטאו נוסף עליהן רוב חכמה. [הערוך ערך ערך</b>
א"ל, זיל לקילעך — פי' לך לאהלך. שייך זה בקלע הראשון.
<b>הערוך ערך קלעגג</b>
<h2>דף כג.</h2>
אובלי דקצרי — פי' כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין, וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל, אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרוייה במים, ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה, ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבשה, ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב. פ"א, ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. וי"א, כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים, ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק (סנהדרין צ"ב ע"א) מנקבין אותו ככברה. אמר אביי, כי אובלא דקצרי, ובית קבול יש לו מדגרסינן בענין אחז בג' מלכים (שם ק"ד ע"א) אובלא דקצרי סחוף על רישיה.
<b>הערוך ערך אבלגג</b>
שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן — פי' אפיקרותא — חציפותא.
<b>הערוך ערך אפיקורוס</b>
<h2>דף כד:</h2>
ודלמא הדין גברא שושמנא חזא — "לך אל נמלה עצל" (משלי ו', ו') תרגם אתרמי לשושמנא עטלא.
<b>הערוך ערך ששמן</b>
<h2>דף כה.</h2>
לאו לאפוקי דאי יהיב ליה אסקונדרי ואסיק להן שמא זוזי יש ספרים שכתוב בהן סקונדרי בלא אלף — שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרש ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם... ואמר ששמם בלעז בריצי.
<b>הערוך ערך אסקונדרי</b>
לאפוקי מקניא דרבא... ההוא גברא... דאתא לקמיה דרבא... אייתי קנייא ומלייה הנהו זוזי.
<b>הערוך ערך קןגב</b>
ולא, והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזיק תליסר אודריתא תבנא — פי' אודריתא — עורות, פי' זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה (תנחומא קי"ו ע"ב) מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר כוב שהיה ת' פרסה על ת' פרסה ועברו כרוכין שלו ראשונה ובלעה וכן שניה וכן שלישית. אמרו לו חכמיו, הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלעם וינפח כריסו ויבקע וכן עשו, ועוד מפורש בע' פחלץ.
<b>הערוך ערך אדרגב</b>
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד — כדאמרינן בשבועות ירושלמי (פ"ג ה"ח) חויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע כרוכין, כד בעון מקטלוניה אייתון פוחלץ של גמלים ומליונון תבן ויהבינון ביה גומרין ובלעון ומית וכבר פירשנו בע' אדר.
<b>הערוך ערך פחלץ</b>
אמר שמואל, בטרוף — פי' רב שרירא גאון, פי' טרוף — משווה, וכך אמר ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד אינן דברי הבאי אבל ראיתי נחש טרוף כקורת בית הבד דברי הבאי שאין נמצא טרוף כקורת בית הבד. וטרוף זה שפניו משווין דוגמת הכתוב "הלא אם שוה פניה" (ישעיה כ"ח, כ"ה), כי משווין פני קורת בית הבד כדי שתרכס על מה שתחתיה ואין מניחין פניה עגולות ומשופעות וכן הוקשו כל הנחשים מיטרף טריפי כי כריסן כולן משוות ועל גחונן ילכו נמצאו בשווי בטן כקורת בית הבד ואיך יהא זה דברי הבאי, ופרקו, גבו טרוף קאמר ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשווה ומרובע אלא גבות גבינים ומשופעים, לפיכך האומר ראיתי נחש שגבו טרוף כקורות בית הבד הרי אלו דברי הבאי שאין נמצא זה. ולפי דרכנו למדנו שהמוכר קורת בית הבד לחברו הרי זה נותן לו גופה טרופה שמשוין ומרובעין פניה, וזהו שאמר אגב אורחיה קמ"ל למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחברו, אם גבו טרוף — אין, ואי לא — לא.
<b>הערוך ערך טרףגה</b>
<h2>דף כז:</h2>
והתנן, מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' עד דאמר ר' נחמן אמר רבה בר אבהו אמר רב, אין הלכה כר' יוסי דאמר, אסמכתא קניא... והוא דלא אניס, והוא דקני מיניה בבית דין חשוב — מאי טעמא, שסומך בדעתו שיכול לפורעו עד הזמן ולא גמר להקנותו, ואף על פי כן אי קנו מיניה בבית דין חשוב בדלא אניס — קניא.
<b>הערוך ערך אסמכתא</b>
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה, אע"פ שאינה תרומה.
<b>הערוך ערך הרג</b>
נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין.
<b>הערוך ערך חרםגא</b>
<h2>דף כח.</h2>
נודרין להרגין ולחרמים... מוכס שאין לו קצבה... במוכס העומד מאליו.
<b>הערוך ערך מכסגא</b>
<h2>דף כח:</h2>
לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא — פי' רוח.
<b>הערוך ערך זקגד</b>
<h2>דף ל:</h2>
הנודר משחורי הראש... שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים.
<b>הערוך ערך שחרגא</b>
<h2>דף לא.</h2>
בזבינא דרמי על אפיה — פי' סחורה שאינה עוברת אלא ע"י הדחק.
<b>הערוך ערך זבןגב</b>
<h2>דף לב.</h2>
ואיבעית אימא, גונדא דחימה — פי' חיל וכן בלשון ערבי גונד.
<b>הערוך ערך גנדגב</b>
הסתכלתי במזל שלי ואין לי (אלא) בן אחר על ישמעאל, אמר לו, אברהם, צא מאסטגנינות שלך, אין מזל לישראל — פי' ענין מזל הן.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו" (בראשית י"ד, י"ד).
<b>הערוך ערך אנגריא</b>
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנה, — מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". וירק את חניכיו, רב ושמואל, חד אמר, שהוריקן בתורה, וחד אמר, שהריקן בזהב.
<b>הערוך ערך רקגה</b>
<h2>דף לב:</h2>
אמר רמי בר חמא, כתיב אברם, וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה לאברהם על רמ"ג איברים, ולבסוף המליכו על רמ"ח, ואלו הן, שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה ובגופה — פי' הוא ראש האמה, שכן מפורש בפ"ק דקידושין בסוף הלכה וחכ"א בכסף לענין יציאת עבד לחירות (קדושין כ"ח ע"א) כ"ד ראשי איברים באדם, ותני עלה וכולן עבד יוצא בהן לחירות, והוינן בה סירוס דמאי, אי סריס דגיד היינו ראש הגויה, מהא הויא גמרינן דראש הגויה הוא ראש האמה שהוא הגיד.
<b>הערוך ערך גויה</b>
"עיר קטנה" (קהלת ט', י"ד) זה הגוף "ואנשים בה מעט" אילו האיברים.
<b>הערוך ערך ערגח</b>
<h2>דף לג:</h2>
דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף — פי' פרוטה דרב יוסף מפורשת בפ' הכונס בגמ' הוציאוה לסטין (ב"ק נ"ו ע"ב) שומר אבידה רבה אמר, כשומר חנם, דמאי הנאה קא מטיא לידיה, רב יוסף אמר, כשומר שכר, כיון דבעל כרחו שעבדיה רחמנא, הוה ליה שומר שכר.
<b>הערוך ערך פרטגג</b>
<h2>דף לה:</h2>
מקריב עליו קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות — פי' זב בעל שלש ראיות חייב להקריב ב' תורין או ב' בני יונה, וע"כ נקראו קינים שנוהגין לעשות ב' ב' בבריכה דכתיב "כי יקרא קן צפור" (דברים כ"ב, ו').
<b>הערוך ערך קןגג</b>
<h2>דף לז:</h2>
"ויבינו במקרא" (נחמיה ח', ח') זה פיסוק טעמים, ואמרי לה, אילו פסוקי המסורות.
<b>הערוך ערך פסק</b>
עיטור סופרים — פי' לשון עטירה הוא. תרג' "רק הבמות לא סרו" — ולא עטרא. ונראין הדברים שבתחילה אנשי כפרים לא הוו דייקי במקרא והוו קרי "וסעדו לבכם ואחר תעבורו" (בראשית י"ח, ה') "קדמו שרים אחר נוגנים" (תהלים ס"ח, כ"ו) "צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה" (שם ל"ו, ז') והוו משתבשי באלו מילי בההוא זמן וסברי דהכי דקדוק משום דהכי מסתבר ואתו סופרים וסלקו להני ווי והוו קרי אחר תעברו, אחר נוגנים, משפטיך תהום רבה, וכד חזו סופרים קא עטרי להו להלין ווי הוי קרו להו להלין מילי עיטור סופרים. ואתי רבי יצחק ואורי דקבלה אינון הלכה למשה מסיני, ועד דורות קרובים להשתא הוו משתבשי וקראו "ולא ישמע על פיך" (שמות כ"ג, י"ג) וסופרי מגמרי דלא מקרי בוי"ו.
<b>הערוך ערך עטרגב</b>
כתבן ולא קריין, קריין ולא כתבן — הלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך כתב</b>
<h2>דף לח.</h2>
אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו, וכולן ממשה.
<b>הערוך ערך גברגא</b>
<h2>דף לח:</h2>
עבדיו ושפחותיו לנהרותא עבידן — פי' לצורך עבדות עשויין ולא להתפטם ולאו הנאה היא לו.
<b>הערוך ערך מנהרותא</b>
ומרפאהו רפואת נפש, אבל לא רפואת ממון. גמ' רפואת נפש — גופו, רפואת ממון — בהמתו.
<b>הערוך ערך רפא</b>
<h2>דף לט:</h2>
עשורייתא דבי רבי ובבני גילו, דתניא ר' אומר, הבת ניזונת מנכסי אחים ונוטלת עישור נכסים. אמר לו, לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד וכו'.
<b>הערוך ערך עשר אחר עסק</b>
נכנס לבקרו בעישוריתא דבי ר' ובבני גילו — פי' גילו דורו וכן בלשון ישמעאל. פ"א, בבן מזלו.
<b>הערוך ערך גלגג</b>
<h2>דף מ.</h2>
נהרא מכיפיה מבריך — פי' הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו ולא ממימי המטר, ועביד מפצי לבנתיה, שהיה (מסתירם)
<b>מסתירן] מבני אדם שעל הנהר וטובלות בפרת, כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן, ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה, אבל בניסן הוה עביד להו מקוה, דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין נינהו, ואע"ג דנדה וזבה לא בעו מים חיים, אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין, ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים, דתנא במגילה (תוספתא מגילה פ"א) שאין בין זב לזבה וכו' עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים. פ"א, מכיפיה מבריך מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו, והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת, כלומר שמגשמים מתגדל, ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר, לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר, והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה, וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגא אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין, כלומר אין המים מיטהרין שאין נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו, אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגים והמטר, ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה זה פירוש רבינו גרשום, והראשון של ר' חננאל. [הערוך ערך כףגב</b>
דאמר שמואל, אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי — פי' בע' טף.
<b>הערוך ערך זחלגא</b>
<h2>דף מ:</h2>
מפצי ביומי תשרי — כבר פירשנו בע' כף.
<b>הערוך ערך מפץ</b>
"כלי גולה" (יחזקאל י"ב, ג') — זו — נר קערה ושטיח.
<b>הערוך ערך כלגח</b>
<h2>דף מא.</h2>
רב יוסף חלש איעקר ליה תלמודיה, אהדריה אביי קמיה, ובכל דוכתא היה אומר רב יוסף, לא שמיעא לי הא שמעתא, וא"ל אביי, את אמרת ניהלן.
<b>הערוך ערך שמעגא</b>
רבה בר רב שילה אמרי ליה כלדאי, שכיב גברא מגובהא, הוה רכיב גידרונא זוטרא, מטא תיתורא איסטיוט, שדייה, הוה קא שכיב. קרי אנפשיה, "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" — פי' גידרונא — עייר, תיתורא — גשר, איסטיוט — נזדעזע, מסתברא גדרונא מע' גדרות של מעלה ובל"י קורין לחמור גיידרו.
<b>הערוך ערך גדרון</b>
מטא תיתורא, אסטויט.
<b>הערוך ערך תתרגד</b>
מטא תותירא, אסטויס שדיא — פי' תותירא — גשר, אסטויס — לשון הסיט ול' לעז אסייטרי פי' פחד ונבהל.
<b>הערוך ערך אסטיוט</b>
שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא — פי' אקרוקתא צפרדע נקבה, אקרוקא צפרדע זכר.
<b>הערוך ערך אקרוקתא</b>
שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתבא על אקרוקתא ועברה נהרא, טרקא גברא, ומתקרי עליה, "למשפטיך עמדו היום" — פי' לשון נשיכה.
<b>הערוך ערך טרקגב</b>
<h2>דף מא:</h2>
חד לתלתין יומין כי תרייקא לגופא וכי חיזרא לדיקלא — פי' כקוצין הגדילין סביב לדקל שיפין לו שמשמרין פירותיו, כך יפין לגוף שנעשה בריא יותר.
<b>הערוך ערך תריק</b>
ערסן יפה לחולה לרפאותו. מאי ערסן, אמר רבי יונתן, חושלא דשערי עתיקתא. רב יוסף אמר, סמידא דשערי עתיקתא דריש נפיא. אמר אביי, ובעין בישולא כבישרא דתורא.
<b>הערוך ערך ערסגג</b>
א"ר יוחנן, ברדס אין מבקרין ואין מזכירין אותו. מ"ט, — מפני שהוא כמעיין הנובע. וא"ר אלעזר למה נקרא שמו בורדס, שהוא כמעין הנובע — פי' בורדס חולי מעים שמשלשל כמעין הנובע.
<b>הערוך ערך ברדסגא</b>
ורוחץ עמו באמבטי גדולה — פי' אמבטי בלעז סוליו, ואמבטי הוא אבט של מעלה.
<b>הערוך ערך אמבטי</b>
ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר. גמרא, א"ר יוסי בר' חנינא, מתמחוי החוזר לבעל הבית — פי' קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין, ואם שמו אותה לפניהן אין אוכלין בה ביחד שבשביל שניהן מרבים בה מאכל ונמצא נהנה זה מזה וזה מזה, אבל מן התמחוי החוזר לבעל הבית — מותר, שכן היה מנהגם שאחר שסדרו לפני האורחין מביאין תמחוי אחר לצורך בעל הבית ובני ביתו, ומחזירין אותו בשביל כבוד לפני כל אחד ואחד אם רוצה לאכול יותר, ואח"כ מחזירין אותו לפני בעל הבית ואם רוצין לאכול ביחד המודר והמדיר מאותו תמחוי יכולין לאכול שלא הושם בו בתחלה המאכל לצורכם.
<b>הערוך ערך תמחוי</b>
אבוס שלפני פועלים — פי' כך קוראין לכלי שאוכלין בו פועלין.
<b>הערוך ערך אבוס</b>
לא יעשה עמו באומן בנדרים — פי' הנודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנות מלאכת חפירה לבעל הבית, לפי שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפה את הארץ ונוחה היא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו, וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו.
<b>הערוך ערך אמןגא</b>
<h2>דף מו:</h2>
אם יש לו בהן תפוסת יד — אסור. גמרא, כמה תפוסת יד, אמר רב נחמן, למחצה לשליש ולרביע, אבל בבצים — מותר — פי' שייר לעצמו הבצים שגובין במרחץ. פ"א, שייר לעצמו מקום במרחץ כדי ליבש שם בצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרש.
<b>הערוך ערך תפס</b>
דמקבל בטסקא — פי' מס שנותנין מן הקרקע.
<b>הערוך ערך טסקאגב</b>
<h2>דף מז:</h2>
הריני עליך חרם ואת עלי — שניהם מותרין בדבר של עולי בבל, כגון, הר הבית, והעזרות, והלשכות, והבור שבאמצע הדרך, ואסורין בדבר של אותה העיר, כגון, הרחבה, והמרחץ, ובית הכנסת, והתיבה, והספרים.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
אנשי גליל קנתרנין הן — פי' מכעיסין הן.
<b>הערוך ערך קנתר</b>
<h2>דף מח:</h2>
דהוה שמיט כיפי דכיתנא — פי' ענין חטיפא.
<b>הערוך ערך שמטגא</b>
ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שביט כיפי דכיתנא — פי' תלמידי חכמים ממגנצא שהיה כל עסק שלו לקנות פשתן והיה שומט ומוציא ממנו מקצת ומוכר הנשאר בקרן שלו, והיה עוסק בכך ולא היה עוסק בתורה. לשון אחר אמר לן רבי, שהיה גוזל וחוטף מבני אדם ומוכרו וקמייתא עיקר.
<b>הערוך ערך כפי</b>
<h2>דף מט.</h2>
הנודר ממעשה קדרה אינו אסור
<b>אלא] ממעשה רותחת גמרא, אמר אביי, תנא כל מידי דמתבשלה ביה רפתא תבשיל קרי ליה — פי' חטים מבושלים ואלו הן חלקי טרגיס זריד ערסן. [הערוך ערך עשה קודם עסה</b>
ומותר בביצה טרומיטא — פי' בגמרא.
<b>הערוך ערך טרמיטא</b>
ובדלעת הרמוצה גמרא רב אשי אמר, דלעת הטמונה ברמץ — ירושלמי בריש כלאים (פ"א ה"ב) א"ר חנינא, כמין דלעת
<b>היא] והן ממתקין אותו ברמץ פי' בלעז (קליבא) [פרילא] או שיניזא [אפר חם]. [הערוך ערך רמץגא</b>
ואסור בהטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן — פי' קרי קטנים. פ"א, קטריות רכות.
<b>הערוך ערך הטריות</b>
הא — ברכיכי, הא — באשיני — פי' אשין — קשה.
<b>הערוך ערך אשןגא</b>
לוליבא דקרא בי סילקא, לוליבא דכיתנא בכותחא — פי' לולבין הפרחים שעולין בשורש האילן וי"א, לב האילן.
<b>הערוך ערך לולבגא</b>
<h2>דף מט:</h2>
רבא אמר, מאן חולים, רבנן, רבא לטעמיה, דאמר, כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כי האי תנא. קצירי — קצירי ממש, מריעי — רבנן.
<b>הערוך ערך יחיד, קצר</b>
רבא אכיל ליה בחסיסי — פי' היינו קמחא דאבשונא, וי"מ, מיני עדשים.
<b>הערוך ערך חסס</b>
כל מידעם לא תפלוט קמי רבך — פי' דאמר (עירובין צ"ט ע"א) הרק לפני רבו חייב מיתה חוץ מן קרא ודייסא, לאחר שאכל קרא ודייסא אם אינו רק אחריהן מזיקין לו ששורפין גופו כפתילה של אבר. "ולא תקיא הארץ" (ויקרא י"ח, כ"ח) תר"י ולא תפלוט ארעא.
<b>הערוך ערך פלטגא</b>
ר' יהודה ור' יוסי חד אכיל דיסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא, אמר ליה דאכיל באצבעתיה להאי דאכיל בהוצא, עד מתי אתה מאכילנו רוקך, א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה, עד מתי אתה מאכילנו צואתך.
<b>הערוך ערך הץ</b>
א"ר טרפון, היום פניך צהובים — מצהיב פי' מאיר ומבהיק.
<b>הערוך ערך צהבגא</b>
הימנותה בידה דההיא מטרוניתא, אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וד' כסי דפסחא והוגרני צדעי מפסח ועד עצרת — יש מפרש ואומר וחוגרני צדעי — פי' וחוגר אני צדעי ראשי, כלומר שחוששני בראשי משתיית היין וקושרני ראשי כדי שלא אצטער, כי כן בני אדם כאשר חוששין בראשיהן קושרין בראשם סודרין וסניפין. פ"א, וחורגני צדעי — כלומר חוזק היין מסבב ראשי כמחוש ראש.
<b>הערוך ערך הגרני</b>
ר' יהודה כי אזיל לבי מדרשא שקל גולפא על כתפיה ומוליכה לבית המדרש ויושב עליה, אמר, גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה — פי' קנקני וגולפי חביות וכדים אחד הן והם של חרס.
<b>הערוך ערך גלףגא</b>
ר' שמעון שקל צנא אכתפיה, ואמר, גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה — פי' היה מוליכה לבית המדרש ויושב עליה ומתכבד ממנה שאינו יושב ע"ג קרקע והוא כלי שדרך לשום שם פירות.
<b>הערוך ערך צנא</b>
דביתהו דר' יהודה נפקת נקיטה עמרא, עבדת גלימא דהיטבא.
<b>הערוך ערך הטב</b>
<h2>דף נ.</h2>
דלי צפתא, א"ל לשליחא, חזי מאי איכא — פי' מחצלת אחת שהיתה מונחת ע"ג גומא של זהובים, והראה לו לשלוחו של רבן גמליאל שהיה עשיר ולא היה צריך לטליתו אלא שלא היה רוצה ליהנות מן העולם הזה.
<b>הערוך ערך צףגז</b>
הוו גנו ר"ע ודביתהו בי תיבנא, הוי קמנקיט ליה תיבנה ממזייה, אמר לה, אי הוה לי רמינא ליך ירושלם דדהבא — פירוש כתר ועליו צורת ירושלם.
<b>הערוך ערך ירושלם</b>
אילה דספינתא — היה מנהג הספנים לעשות כמין איל של עץ וממלאין אותו מן הממון, פעם אחת עשו כך ושכחוה גוים על שפת הים ומצאה ר"ע.
<b>הערוך ערך אילה</b>
זמנא חדא טבעה ספינתא דכולה עסקא הוה מחת בההוא גואזא ואישתכח בההוא זמנא — בלשון ערבי קורין לקורות גואזא... פי' גואזא עצים יבשים.
<b>הערוך ערך גזגיב</b>
דסרוקיתא — "מיד הישמעאלים" (בראשית ל"ט, א') תר"י דסרקאי, "ארחת ישמעאלים" (שם ל"ז, כ"ה) תר"י סיען דסרקאין.
<b>הערוך ערך סרקגז</b>
<h2>דף נ:</h2>
שמואל הוה בדיק נפשיה בקלחא — פי' היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מעיו.
<b>הערוך ערך קלחגא</b>
מאי בלופסין מיני תאנים דעבדין מנהון לפדי. ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי — פי' תבשיל של תאנים.
<b>הערוך ערך לפדא</b>
גריוי — פי' גריוא — מדה.
<b>הערוך ערך גריו</b>
<h2>דף נא.</h2>
שקול דיקולא רבה פחייה כופרא — פי' כמו "וכפרת אתה מבית ומחוץ בכופר" (בראשית ו', י"ד) ענין חיפוי.
<b>הערוך ערך פחגה</b>
שקל דיקולא רבה פחייה כופרא וסחפה ארישיה.
<b>הערוך ערך סחףגא</b>
למחר שתינא חמרא ברקודי דאבוך. אמר ליה לרבי, קום רקוד.
<b>הערוך ערך רקדגא</b>
בקורקני דאמך — פי' במזיגת אמך.
<b>הערוך ערך קרקן</b>
בן אלעשה חתניה דרבי הוה, ועשיר גדול הוה.
<b>הערוך ערך בן אלעשה</b>
"תועבה" — תועה אתה בה — כבר פירשנו בע' תבל.
<b>הערוך ערך תעב</b>
"תבל הוא" (ויקרא י"ח, כ"ג) תבלין יש בה, מי שניא הדא ביאה מכולהי ביאות — פי' יש בזו טעם יותר מאחרות, כלומר הנחת כל ביאות של היתר ותפשת בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר, וכן פי' "תועבה עשו שניהם" (ויקרא כ', י"ג) תועה אתה בה הנחת כל ביאות של היתר.
<b>הערוך ערך תבלגא</b>
א"ל, ומאי "זמה", א"ל, עיביד כענינא קמא דאימא לך, עבד, א"ל, זו מה היא — כלומר אין אדם יודע אותה שנושא אם מותרת אם אסורה היא לו.
<b>הערוך ערך זמה</b>
לוליינית, אמר רב יהודה, תספורתא יחידתא. היכי דמי, אמר רבא, ראשו של זה בצד עיקר של זה — פי' שתהיה הראש מכוסה בשיער כיצד ראש זה השיער מגיע בעיקר השיער שלמעלה הימנו.
<b>הערוך ערך לוליינית</b>
<h2>דף נא:</h2>
הנודר מן המליח אינו אסור אלא במליח של דגים.
<b>הערוך ערך מלחגא</b>
מותר בטרית טרופה ובציר — פי' חתיכי דג גדול הוא ונקרא בלעז טונין.
<b>הערוך ערך טרית</b>
הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ומורייס — פי' צחנה — דגים קטנים כבושים.
<b>הערוך ערך צחן</b>
ומותר בציר ובמורייס — פי' כשכובשין הדגים ומאצצין ודוחקין ומצירין אותן לחלוח היוצא מהן נקרא ציר.
<b>הערוך ערך צרגח</b>
מוריס — פי' מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת את הפת.
<b>הערוך ערך אמן, מריס</b>
הנודר מן החלב מותר בקום — פי' היינו נסיובי דחלבא שלועזין סירו והוא אלמיץ. ר' יוסי אוסר — דקא סבר יש בהן צחצוחי חלב.
<b>הערוך ערך קםגא</b>
<h2>דף נב.</h2>
ברוטב ובקופה — עיי' בע' קף, "ומרק פיגולים כליהם" (ישעיה ס"ה, ד') תרג' ורטף, ס"א, ורטב פיגול במאניהון, על כן מפרשין רוטב — מרק. "נהפך לשדי" (תהלים ל"ב, ד') תרג' אתהפיך רוטבי היך שרבא דקייטא לעלמא.
<b>הערוך ערך רטבגא</b>
הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה — גמר' (חולין קי"ז ע"ב) מאי קופה, אמר רבא, פירמא וכבר פירשנו במקומו... א"ל אביי לרבא, לדידך דאמרת פירמא, הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין, אלא אמר רב פפא, תבלין.
<b>הערוך ערך קףגג</b>
<h2>דף נג.</h2>
מן הסתוניות מותר בחומץ סתוניות — פי' ענבים שמניחין בגפנים עד הסתיו ומשקה היוצא מהן הוי חומץ.
<b>הערוך ערך סתו</b>
כל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל — (ירושלמי פ"ו ה') כגון תותים ומי תותים.
<b>הערוך ערך תתגא</b>
שמן שומשמין — פי' בל' ישמעאל סמסם ובלעז סוסומי זרעונין ירוקין הן.
<b>הערוך ערך שמשם</b>
מן הכרישין — מותר בקפלוטות — פי' כרישין שיש להן ראש שמן קפלוטות בל' יון קורין לראש קיפאלי.
<b>הערוך ערך קפלט</b>
הנודר מן היין — מותר ביין תפוחים ואמרינן בסיפא מן הירק — מותר בירקות שדה, שהוא שם לווי — כלומר (שאין) [שיין] זה סתם וכשאתה מוסיף תפוחים הוא לווי.
<b>הערוך ערך לוויגג</b>
<h2>דף נג:</h2>
מן הכרוב —
<b>מותר] (אסור) באספרגוס, מן האספרגוס — מותר בכרוב — פי' רה"ג ז"ל, אספרגוס גופו ממיני כרוב והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס. ובל"י אספרגוס יין של בֹקר כלומר ששותהו בבקר. [הערוך ערך אספרגוס</b>
הנודר מן העדשים — אסור באשישים, ר' יוסי מתיר. מן האשישים — מותר בעדשים — ובילמדנו נקום נקמת ת"ר הנודר מן העדשים מותר באשישים, עדשין הן אלא שהוא שוחקן ומשנה אותן מברייתן.
<b>הערוך ערך אששגב</b>
לכוס — פי' קודם בישול... מלשון הכוסס את החטה.
<b>הערוך ערך כסגיב</b>
<h2>דף נד:</h2>
סבר ואכל ציפרי, פרח ליביה כציפרא — פי' המקיז דם.
<b>הערוך ערך סברגד</b>
סוף אוכלא — פי' כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו.
<b>הערוך ערך אוכלא</b>
<h2>דף נה.</h2>
לא תיתיב אכרעך עד דמיפרשת לי מאי דכתיב "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל" (במדבר כ"א, י"ח).
<b>הערוך ערך מתנה</b>
ולא עוד אלא ששוקפין אותו — בקרקע, שנאמר "ונשקף על פני הישימון" (במדבר כ"א, כ"א) — "כזרם קיר" (ישעיה כ"ח, ד') תרג' כזרמית דשקפא בכותלא.
<b>הערוך ערך שקףגב</b>
<h2>דף נה:</h2>
חלקא, טרגוס, וטיסני — פי' בע' זריד.
<b>הערוך ערך חלקגב</b>
טרגיס וטיסני — כבר פירשנו בע' זריד.
<b>הערוך ערך טרגיס</b>
טרגיס וטיסני — כבר פירשנו בע' זריד.
<b>הערוך ערך טסן</b>
על המליח, ועל הזמית, ועל הכמהין, ועל הפטריות — פי' זמית — מרק, שכן בל"י קורין למרק זומין, ויש מפרשים (שליימא)
<b>שלמייא]. [הערוך ערך זמית</b>
על הכמהין, ועל הפטריות אומר. שהכל נהיה בדברו — ויש מהן בע' כמהין. פי' כמהין טיראטופלי, פטריות פונג'י.
<b>הערוך ערך פטרגג</b>
פשתן עולה עלי — מותר לכסות באניצי פשתן — פי' פשתן דדייק ונפץ העומד לטוייה.
<b>הערוך ערך אניצי</b>
הנודר מן הכסות אסור בפונדא ובפסיקיא — פי' פונדא ממש בלעז והוא ענין פסיקיא של עור שהוא תרג' "חגורה" (ישעיה ג', כ"ד).
<b>הערוך ערך פנדה</b>
פסיקיא — "ותחת חגורה נקפה" (שם) — תרגומו ואתרא דהוון אסרן פסיקיא.
<b>הערוך ערך פסיקיא</b>
הנודר מן הכסות — מותר בשק, וביריעה, ובחמילה, ואסור — בפונדא, ובפסיקיא, ובסקורטיא, ובקטבליא, מאי אסקורטיא, אמר רבה בר בר חנה, כיתונא דצלא — פי' חלוק של עור שלובשין אותו העבדנין בשעת מלאכתן.
<b>הערוך ערך סקורטיא</b>
קטבליא — פי' עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בל"י שמו אנבולי ושהוא מוצע למטה קורין אותו קטבולי, ובטיית שמו נטע ובלעז נטה, ושוכבין עליו.
<b>הערוך ערך קטבל</b>
אנפליא, ופמלניא, ומכנסים — והוא כמו אמפליא שפירשנו למעלה.
<b>הערוך ערך אנפליא</b>
אנפליא, ופלניא, ומכנסים ס"א, פמלניא.
<b>הערוך ערך פלניא</b>
ת"ר, יוצאין בשק עבה, ובסכוס עבה ס"א, סגוס עבה — מפורש במקומו.
<b>הערוך ערך סכוס</b>
<h2>דף נו.</h2>
דרגש — כבר פירשנו בע' גד.
<b>הערוך ערך דרגש</b>
מאי דרגש, אמר עולא, ערסא דגדא — פי' מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליו.
<b>הערוך ערך גדגא</b>
<h2>דף נו:</h2>
דרגש מתיר קרביטיו — פי' רצועותיו עיי' בע' גד.
<b>הערוך ערך קרבט</b>
מאי דרגש, — ערסא דגדא. רב תחליפא בר מערבא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דצלעי
<b>ואמר לי] מאי דרגש ערסא דצלא — פי' צלא — הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכם, וכיון שמעמידין אותה ישנין על גבי העור. [הערוך ערך צלא</b>
מטה מסרגין אותה על גבה — בע' גד.
<b>הערוך ערך סרגגב</b>
המטה והעריסה משישופם בעור הדג — פי' מלשון "ושפית יתיה" תרג' (דברים ט', כ"א).
<b>הערוך ערך שףגב</b>
מטה — אעולי ואפוקי בבזיוני, דרגש — אעולי ואפוקי באבקתא — פי' בזיוני — נקבי העצים מכניסין החבלים, באבקתא
<b>פי'] בלולאות ועונבין אותן מבפנים. [הערוך ערך בזגה</b>
דרגש אעולי ואפוקי באבקתא — כל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקאתא.
<b>הערוך ערך אבקתא</b>
מן האגף ולפנים — פי' מלשון "יגיפו הדלתות" (נחמיה ז', ג').
<b>הערוך ערך אגףגא</b>
<h2>דף נז:</h2>
ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות, אע"פ שהוסיפה מאתים — אסור — פי' ילדה — נטיעה של ערלה שהיו בה פירות ערלה שסיבכה בזקינה שהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר אע"פ שהוסיפה שוב שהורכבה בזקינה מאתים ממה שהיתה בשעת הרכבה, אע"ג דשאר ערלה בטלה במאתים — אסור.
<b>הערוך ערך ילד</b>
<h2>דף נח.</h2>
אם היו עלין שלהם שחורין — אסורין, הוריקו — מותרין — פי' אם היו העלים שחורים שמחמת בריאות שיש להן כח אין נוטין לצד שחרות — אסורין, דגידול מבטל העיקר, הוריקו שהן כמו כמושין ומוכספין — מותרין, דאינון חשובין גידולין.
<b>הערוך ערך רקגב</b>
דילמא בנידוכין.
<b>הערוך ערך דךגא</b>
<h2>דף נח:</h2>
דתניא, המנכש עם הנכרי בחסיות, אוכל מהן עראי ומעשרין ודאי — בע' דבר פי' כבר.
<b>הערוך ערך חסית</b>
ודילמא בדבר שזרעו כלה, הא תניא, אלו הן חסיות, הלוף, והשום, והבצלים.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
אלו הן חסיות, כגון, הלוף, והבצלים, והשום — פי' ירק כמין סילקא ועליו רחבים. וי"א הוא שורש ויש לו עלים ארוכים כשני זרתות ורחבים כשני זרתות והשורש שלו נאכל עם הבשר. ורבי דניאל ז"ל פי' קאולוקאסו.
<b>הערוך ערך לוף</b>
<h2>דף נט.</h2>
שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשיל עלייהו — פי' שואל לחכם ומתיר לו נדרו.
<b>הערוך ערך שלגב</b>
<h2>דף סא:</h2>
עד הקיץ, עד שיהא הקיץ — עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. גמ' כלכלה של תאנים ולא כלכלה של ענבים.
<b>הערוך ערך קץגב</b>
עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות — פי' עד שיקפלו הסכינין שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן. ס"א, שחורזין הקציעות בקיסמין שקורין סירסי.
<b>הערוך ערך קפלגא</b>
ענבים נמי בכלל תאנים כי מירדדו מקצתן בידא — פי' כשהן דקין העוקצין של אשכולות מקצתן ביד בלא סכין.
<b>הערוך ערך רדגא</b>
<h2>דף סב.</h2>
קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר הדין גברא.
<b>הערוך ערך סןגא</b>
עשה דברים לפועלן, ודבר בהן לשמן — פי' לפועלם לשמו של הקב"ה.
<b>הערוך ערך עשגב</b>
ר' אלעזר בר צדוק אומר, עשה דברים לפועלן, ודבר בהן לשמן, ואל תעשם עטרה להתגדל בהם.
<b>הערוך ערך גדלגב</b>
שרי ליה לצורבא מרבנן למימר, צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא — "מדנים ישלח" (משלי ו', י"ד) תרגומו תיגרי רמי. והתי"ו אינה יסוד ויש מהן בע' גר.
<b>הערוך ערך תגרגב</b>
<h2>דף סב:</h2>
מנדה בלו והלך — כבר פירשנו בע' ארנון.
<b>הערוך ערך מנדה</b>
מנת המלך — כבר פירשנו בערך ארנונא.
<b>הערוך ערך מנתגא</b>
עבדא דנורא — כבר פירשנו בע' נר.
<b>הערוך ערך עבדגא</b>
עבדא דנורא אנא — פי' באותו מקום שעובדין לאש וכל העובדין אין נותנין מס, יכול לומר אף הוא עבדו של אש אני.
<b>הערוך ערך נרגב</b>
<h2>דף סג.</h2>
גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה, אתה קורא בהן רביעה ראשונה שניה ושלישית, כמאן, כר' יוסי — פי' כל הגשמים שיורדין במרחשון עד יום י"ז נחשבין רביעה ראשונה, למה אם רביעה שתרד ביום י"ז היא ראשונה כל שכן קודם לכן, מי"ח ועד כ"ג היא בינונית, ומכ"ד ועד ר"ח כסלו היא אפילה, עכשיו כשהתחילו הגשמים מחצי יום י"ז וגמרו בחצי יום כ"ד שהן ז' ימים מיום ליום אתה מונה בהן רביעה ראשונה שנייה ושלישית.
<b>הערוך ערך רבעגג</b>
<h2>דף סה:</h2>
ש"מ, אין מסדרין בבעל חוב — פי' מעריכין נכסי הלוה ואם הוא עני אע"פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו, אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר... ויש ששונין מסרדין — פי' משיירין כגון "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג', ה').
<b>הערוך ערך סדרגב</b>
<h2>דף סו.</h2>
והלא הכופרים יפין ללב — פי' בצלים של כפרים. "וילכדו בנותיה" (במדבר כ"א, ל"ב) תרג' וכבשו ית כפרנהא.
<b>הערוך ערך כפרגא</b>
אילו היית יודע שלמחר יהו אומרים עליך, כך וסתו של פלוני לגרש נשיו.
<b>הערוך ערך וסת</b>
בנות ישראל נוות הן אלא שעניות מנוולן. ס"א, נאות.
<b>הערוך ערך נו</b>
<h2>דף סו:</h2>
ר"ש לא טעים, אמר, ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו — פי' תתאלמן וימותו בניה אם לא אטעום לא אזלזל עצמי, ועוד אם הייתי טועם היה מרגיל להדירה.
<b>הערוך ערך בן אלמנה</b>
סגלגל הוא — "הדלת האחד גלילים" (מ"א ו', ל"ד) תרג' דדשא חדא סגלגלין. "עגול סביב" (מ"א ז', ל"ה) תרג' סגלגל סחור סחור. "ככף רגל עגל" (יחזקאל א', ז') תרג' כפרסת ריגלין סגלגלין.
<b>הערוך ערך סגלגל</b>
לאניצי פשתן — פי' פשתן דדייק ונפץ העומד לטויה.
<b>הערוך ערך אניצי</b>
שמא עיניה יפות, טרוטות הן — פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט. ס"א, תרוטות בע' ת'.
<b>הערוך ערך טרטות</b>
חוטמו נאה, בלום הוא — פי' חוטמו בלום סתומין נקבי חוטמו.
<b>הערוך ערך בלםגא</b>
צוארו נאה, שקוט הוא — שראשו בולט הרבה מלפניו, וי"מ שאינו בולט כלל.
<b>הערוך ערך שקט</b>
א"ל, אייתי לי תרי בוצינין — פי' "קשואין", תרג' (במדבר י"א, ה') ית בוציניא, אייתיאת ליה תרי שרגין — דסברא נרות א"ל, ותרג' "נרות" (שמות ל', ז') בוציניא.
<b>הערוך ערך בציןגא</b>
א"ל, תברי יתהון אבבא, בבא בן בוטא הוה יתיב ליה אבבא ודאין דינא.
<b>הערוך ערך בב</b>
<h2>דף סח.</h2>
בעל מיגז גייז — פי' מיעקר עקר מעיקרא או מיחתך חתיך מהשתא.
<b>הערוך ערך גזגג</b>
<h2>דף עו:</h2>
חייא בר רב שדי גירי ובדיק — פי' עד שהיה מורה בקשת היה בודק נדרים ומתירן, אלמא דלא בעי יישוב הדעת כל כך להתיר נדרים.
<b>הערוך ערך גרגח</b>
<h2>דף עח.</h2>
רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא, אתא לקמיה דרב ששת לנהרדעא נפיש הוה, אתי אבתריה למחוזא — פירוש לא מצאו בביתו אלא מצא הבית ריקם, ונתנחש לומר לא מצאתיו בבית ואמר מלא יהיה ביתו, הלך למחוזא ומצאו ושאלו הא דתניא.
<b>הערוך ערך נפשגב</b>
<h2>דף עח:</h2>
א"ר יוחנן, השותק ע"מ למקט מפר אפילו מכאן עד עשרה ימים — פי' להכעיס ולהקניט.
<b>הערוך ערך קט</b>
<h2>דף פא.</h2>
ערבובתא דרישא — כבר פירשנו בע' חרף.
<b>הערוך ערך ערבגא</b>
חרפופיתא דרישא — מתיא לידי עוירא, דמני — מתיא לידי שעמומית, דגופא — מתיא לידי שיחנא וכיבי. ס"א, ערבוביתא — פי' שמניח להתערבב שער ראשו שמתקבץ בו טיט וכנים ואינו רוחצו ואינו סורקו מכחיש מאור עיניו ומתיא לידי עוירא, וערבוביתא דמני — שאינו מכבס בגדיו, דגופא — שאינו רוחץ גופו.
<b>הערוך ערך חרףגד</b>
שלחו מתם — פי' מארץ ישראל לבבל.
<b>הערוך ערך תםגג</b>
מפני מה ת"ח אין מצויין לצאת מביניהן תלמידי חכמים, — שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. ר' שישא בריה דרב אידי אמר, כדי שלא יתגדרו על הציבור. מר זוטרא אמר, מפני שהן מתגדרין על הציבור. רב אשי אמר, משום דקרו לאנשי — חמרא, פי' ענין מתגדל.
<b>הערוך ערך גדרגא</b>
<h2>דף פא:</h2>
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר — שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר דמית, מאי פירושה כך ראינו דבר זה משל הוא, אשה שנדרה שלא תגלח שיער שבאותו מקום אינו מפיר לה בעלה מפני שדבר זה אין מעכב בתשמיש המטה וחשו חכמים לאומרה בפרט מפני הגנאי ומפני הפריצות.
<b>הערוך ערך שעל</b>
<h2>דף פג.</h2>
אלא אמר אביי, אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין.
<b>הערוך ערך חץגב</b>
<h2>דף פז.</h2>
והילכתא, תוך כדי דיבור כדיבור דמי, חוץ ממגדף, ועובד עבודה זרה, ומקדש, ומגרש — פי' לענין מהדר קאמרינן, דאי בעי למהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע"פ שעוסקין באותו ענין ואע"ג דקיימן עדים, ותקרובת ע"ז נמי כיון דאתפיס דבר לע"ז מאלתר מיחייב ליה ואסור בהנאה, וכן דין מברך את השם, ודין הנותן גט לאשתו אע"פ שחזר בתוך כדי דיבור אסורה לכהן.
<b>הערוך ערך תךגב</b>
<h2>דף פט:</h2>
אבל חכמים אומרים, ג' נערות נדריהן קיימין, בוגרת, ויתומה, ויתומה בחיי האב — ביבמות בפ' ב"ש (ק"ט ע"א) מפורש קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה בחיי האב... כלומר כיון שהשיאה אביה אין לו בה רשות וכיון שנתגרשה אע"פ שהאב קיים היא יתומה בחיי האב.
<b>הערוך ערך יתום</b>
רהיט בגפא ותובליא — עיי' בע' גפא.
<b>הערוך ערך רהטגא</b>
עד דתנינן הילכתא, רהיט בגפא ותובליא ולא אימצי — פי' לא נסיבנא איתתא עד דתנינא מקצת מן התלמוד, רהיט בגרזנו וחבלו לעלות בראש דקל ללקוט תמרים לעשות עבדות לשום חכם שילמדהו ולא עלתה בידו שילמוד כלום.
<b>הערוך ערך גפא</b>
רהיט בגפא ותובליא — כבר פירשנו בע' גפא.
<b>הערוך ערך תבליא</b>
אתא רב אחא בר הונא ושבשיה ואנסביה איתתא — פי' פיתה אותו עד שנשא אשה. "פתיתני ה' ואפת" (ירמיה כ', ז') תרג' שבישתני ה' ואשתבשית.
<b>הערוך ערך שבשגב</b>
<h2>דף צ.</h2>
אנסביה איתתא ושרקיה טינא — כולן ענין טיחה וסתימה.
<b>הערוך ערך שרקגא</b>
<h2>דף צ:</h2>
האומרת טמאה אני לך — פי' כגון אשת כהן שאומרת נאנסתי ולך אני אסורה ולכל ישראל מותרת תן לי כתובתי.
<b>הערוך ערך טמא</b>
שמים ביני לבינך יעשה דרך בקשה — ירוש', כמה דשמיא רחיקין מן ארעא כן תהא אתתא איהי רחיקא מן ההוא גברא שאינו יורה כחץ. יעשו דרך בקשה, אמר רב הונא, יעשו סעודה — והן מתרגלין לבא דרך סעודה. פ"א, שמים ישפטו ביני ובינך שאין שכבת זרעך יורה כחץ שארגיש בה ואתעבר, יעשו דרך בקשה שמבקשין הימנה שלא תחשוב שאינה מצווה על פריה ורביה.
<b>הערוך ערך שמים</b>
נטולה אני מן היהודים — פי' נדרה הנאה מן היהודים, יפר הבעל חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים.
<b>הערוך ערך נטלגא</b>
<h2>דף צא.</h2>
הכא נמי היא גופה אמרה, נהי דבביאה ידע בעלה, ביורה כחץ מי ידע, משום הכי משקרא.
<b>הערוך ערך רגא</b>
<h2>דף צא:</h2>
א"ל, א"כ חד מן גוים אהלויי — פי' הגוים המוכרין בושם מור ואהלות ובלשון יון אקסילאלואי, ותרג' "מירא דכיא" ואקסילאלואין.
<b>הערוך ערך אהלגא</b>
חד מן הלין גויים נפטויי — פי' מוכרי נפט ובלעז פוטרוליאו.
<b>הערוך ערך נפט</b>
ההוא גברא דהוה קא מהרזק בביתא הוא ואיתתיה — פי' כלאו.
<b>הערוך ערך הרזק</b>
פרטיה נואף להוצא ועקר — פירושו שיבר.
<b>הערוך ערך פרטגא</b>
פרטיה נואף להוצא וערק — פי' הוצין של דקל שעושין ממנו מחיצה.
<b>הערוך ערך הץ</b>
סליק נואף איתיב במחבא בבאלי בבא — פי' ע"ג כיפת השער במחבא, בבאלי כמו שפי' אבולאי.
<b>הערוך ערך בב</b>
